I do not yet have any children of my own. In fact, if someone had asked me a year ago how I felt about the whole idea, I would have probably said something along the lines of "no way! what for?" or "the world is crowded enough" or "animals are my children". Perhaps I've gotten a bit softer over the past year, perhaps it's Biology taking its course, perhaps, perhaps, perhaps... what is quite undoubted is that children are among the worlds most interesting photography subjects. They are also quite a challenge to shoot; Making them stay still for a moment in order to allow the camera to do its magic is already a mission which borders on the impossible.
If you are parents, you probably know this magic that they hold, at least that of the ones you call yours. There is something about the directness which hasn't been bound within the laws of etiquette, about this relentless curiosity, this simplicity which has not yet been tarnished by self awareness and the strict laws of social behavior, there is something about the will to simply be without contemplation, something in the potential oh and of course - there is something about this laughter. Some would say that there is nothing more pleasant than the laughter of a child. Cats, dogs, cows, sheep, chickens and other animals - not even one, could imitate the laughter of a child, sitting under the Berlin sun, blowing soap bubbles in the air
Here are a few of my heroes.
As I was sitting in the tram, a few days ago I saw a beautiful brotherly love scene. A mother with a small child in a stroller and his older sister got on the tram. The mother sat the small child on a seat next to his older sister and stayed standing in the standing zone. It was absolutely lovely to see how the older sister wrapped her arm around her baby brother, making sure that he didn't fall off the seat. He in turn, rewarded this loving safekeeping with a smile and later returned to his calm and worry free staring. Sadly I did not have my camera with me on that day, to capture these beautiful moments, but here is another beautiful scene, shot in Charlottenburg.
At times you wonder what it is that's on their minds...
You know you've hit the jackpot when they return an intrigued gaze
Even if it's a bit suspicious
And when they laugh... well there's happiness for ya'
Dress code? nah... we'll let you old folks worry about that
Let us play!
A moment of revelation
The way they are with their parents...
Not sure how advisable that is- but sometimes they too stop to think
And the best part, when they're tired, they can always fall asleep in the stroller and have someone else shove them home... we should all be so lucky
]]>לקחתי מזוודה, הרבה ציפיות והמון חשש ועזבתי את איזור הנוחות שלי, בעיר, לחודשיים שלמים, כדי להגיע לאורלנד, עיירה שכוחת אל שבצפון קליפורניה, כשלוש שעות נסיעה מסן פרנסיסקו. למעשה לא הגעתי לאורלנד, אלא למקום המרוחק כעשרים דקות נסיעה מהעיירה. הגרמנים יאמרו der Arsch der Welt וידייקו.
אין כאן אינטרנט נורמלי, לפעמים המים קופאים בצינורות, אין כאן מה לעשות. מה יש כאן? יש כאן בית מחסה של ארגון שנקרא (Farm Sanctuary ( FS . הארגון הזה שם לו למטרה להציל חיות משק ממשקים תעשיתיים ולתת להם, נו טוב, משהו שמאוד נדיר בתעשייה, לתת להם לחיות. לרוץ, לשחק, לקיים קשרים חברתיים עם בני מינם, לאכול, להשתובב, להנות מהשמש של צפון קליפורניה שגם באמצע ינואר מרימה את הטמפרטורות ל15-19 מעלות. לחיות.
The place I call home - Vegan House
זו חווה לכל דבר, עם אסמים ושטחי מרעה, גדרות ואפילו דחלילים, אבל היא לא מייצרת דבר, אולי רק בעלי חיים שטוב להם; לא הייתי קוראת להם "מוצרים", הייתי קוראת להם בשמם. וייטאקר הפר ומדליין העז וג'ייקוב התיש ואמלינדה תרנגולת ההודו וקרי התרנגול וזורי הכבשה וגוונדלין הברווזה ופופי ברווז המסקובי ורפאל תרנגול ההודו וסוזי מו הפרה ואלברט החמור וברוס הכבש ומילי הארנבת וקמליה התרנגולת ולין וסווזי ואוליבר ומריו וקוקו ופינאט ולילי ומתילדה ובוגארט ובקאל ואסטייר וברנדו, והרשימה ארוכה מכדי לקרוא לכולם...
באתי להתנדב. הם מכנים את זה "התמחות" אבל יש לי ההשגות שלי לגבי המונח הזה. זה הרבה פחות נוצץ ממה שזה נשמע (אם למישהו זה נשמע נוצץ). אני מנקה אסמים, עושה הררים של כביסה, אוספת ביצים, עושה עוד הררים של כביסה, מאכילה את הציפורים החולות, לפעמים אני עושה משהו מרגש כמו לרסן איזו עז או כבשה בזמן בדיקה רפואית (חברים, אם עדיין לא התנסיתם בלרדוף אחרי עיזים באסם- חוויה מומלצת מאוד, בייחוד אם בא לכם להרגיש קלילים, בלי אלכוהול), אני עושה הררים של כביסה - כבר ציינתי? אני מורחת קרם שיזוף על אזני החזירים ששנים של הרבעה סלקטיבית הפכה אותם למאוד רגישים לשמש ואני גורפת חציר ישן ומניחה חדש ועושה עוד קצת כביסה.
אבל, אני גם מחבקת ומלטפת וזוכה לראות פרים ופרות ששוקלים מאות קילוגרמים כל אחד רצים, כן הם רצים (!) באחו ומשחקים וטוב להם ואני מפנקת את התרנגולות בקוקטייל פירות ונותנת חטיפים לחזירים ואני נוגעת ומרגישה ואני אוהבת אותם ולפעמים אני שונאת אותם, בייחוד כשאני צריכה לגרד קקי של תרנגולות הודו, זה הכי נורא. ואני מאכילה את החמורים בגזרים ואת העיזים בפלחי תפוח והן מכרסמות לי את קצוות האצבעות עם השיניים הקטנות שלהן.
ואני חיה לצדם והם חיים כאן ומדי פעם גם מתים, מזקנה, לאחר שחיו את חייהם בשלווה כמו שהטבע התכוון. ויש מי שקובר אותם ומבכה אותם וזוכר אותם.
ההחלטה שלי לעבור לטבעונות הביאה עמה שינוי בתפיסה. זו ככל הנראה ההחלטה החשובה ביותר שקיבלתי בחיי וזו שאני גאה בה ביותר. חיים שהחמלה מאירה אותם. אל תדאגו, אתם יכולים להמשיך לקרוא/ להתבונן, זה לא מהפוסטים שינסו לשכנע במילים חוצבות עד כמה מגיע לכל היצורים היפים הללו לחיות, לא פחות מאשר לנו (וביננו, אולי אפילו יותר) אולי זה פוסט שינסה לעשות זאת בתמונות. תמונות של בני המזל.
פיניקס וקוקו בפתח הבית בשעת דמדומים יפה
והנה הם שוב כגוף אחד
מבלים קצת זמן איכות עם חבורת "מו"- בתמונה הזו ויטאקר, בן 3 בערך שגדל כל חייו, מאז שהיה עגל צעיר בחווה. המטפלים האכילו אותו מהבקבוק ולכן הוא מאוד מאוד קשור לבני אדם. יש נקודה מסוימת בגב שלו שאם מגרדים אותה, הוא לא מסוגל להחזיק את הלשון בתוך הפה והיא פשוט משתרבבת לה החוצה בשובבות
Whittaker just cannot keep his tongue in his mouth
ג'ני, מתנדבת נוספת, בחברת וויטאקר ודון
קייט מגלה לפינאט סוד
Kate is sharing a secret with Peanut
קייט עם מריו שפרצופו העקום רק הופך אותו ליותר חמוד
זו שעל פיה ישק דבר. מי שכולם מפחדים ממנה. סוזי מו
צ'סטר שלא כל כך נהנה מחברתנו
Chester - not happy about our presence
סיירה החמור מקבל קצת אהבה וגם נותן
אוקטביה- אחת המתנדבות, וויילין
!ויילין רוצה את המצלמה
הביצים שהתרנגולות ממשיכות להטיל גם כשהן כבר לא שפחות בתעשייה, נאספות בכל יום, מורתחות ונמעכות למחית וניתנות לציפורים כתוסף תזונה. מסתבר שציפורים בטבע אוכלות את ביציהן כשהן חשות מחסור בויטמינים
Eggs - not for human consumption
אמלינדה, היא בת שבע, שזה מאוד זקן לתרנגולת הודו. בתעשייה פטמי ההודו נשחטים בגיל 3-6 חודשים Amelinda
רפאל, לא באמת ביישן אבל לפעמים אוהב להעמיד פנים שכן
אוטום ואיידן. שני תישים צעירים שניצלו לאחר שחוו התעללות. אוטום, השחור, נזרק בתעלה כשפיו סגור בנייר דבק ואיידן נקשר למכולת זבל באמצע העיר בשיא החום הקליפורני ללא אוכל או מים. אוטום התרכך וכבר נהנה מחברת בני אדם אבל איידן עדיין שומר מרחק. הם מאוד קשורים זה לזה
סאסק, אוזניו הוסרו בתהליך ניתוחי בשל דלקות אוזניים חוזרות ונשנות
רוזה, ישנה בשלווה השמורה רק לחזירים
פופי מציץ
מאטיס, חתולת קראוון הטיפולים עם עיניים שאין דומות להן
מלוין שתמיד רוצה גרעיני חמניה
...אוטום, אוהב את האצבעות שלי קצת יותר מדי Autumn
והשקיעות המופלאות של המקום הזה
...וקצת נוף
וגם אני עם פיניקס
תמונות נוספות ניתן לראות כאן
]]>In the spring. In the spring
Meanwhile sit under the tangerine tree
It's just seasonal.
Accept the verdict, it comes from above
Perhaps it's the rain, perhaps it's winter
and then we'll see.
We'll get through the winter and then we'll see
In the spring, in the spring"
(originally in Hebrew - see here. Lyrics by Micha Shitrit)
So we got through the winter. Actually we've pretty much missed the winter; Be it due to one's wandering around the globe or due to the fact that there was no real winter this year.
It is the beginning of the second half of the month of A
pril and the weather is fickle, as one
would expect from our dear friend who
is . Outside, grey has been replaced by green and one can see buds of color here and there, making one's daily walk pleasanter. Inside, blooms a sense of revival. The past is dropped for a hope the future holds. It's getting warmer inside and out, but
also, overcast and gloomy at times.
Spring has no rules; At the sight of an overcast sky you may step outside, wrapped in winter remnants, only to be greeted by a surprisingly not so freezing gust. On the other hand, you may be fooled into thinking that a clear and warm sun staring at you through the window would keep you warm even when you step outside without a proper jacket on.
Inside all it different, though, in the boundaries of 'the same'. We accept our verdict and we know that everything is seasonal.
They too know that everything is subject to constant change. They hold on to nothing. They bestow their beauty upon us, wither and make room for the next thing...
One finds the time to stop and watch
Time to play
Time to throw a lot of balls in the air and hope that one of them eventually goes in... Time to watch others play
Time to learn a few new tricks
Time for a spring stroll
Time to fly
Time to rest. A moment, an hour, a day...
Time to get your picture taken
Time to park
Time to do something that scares you
Time to take a peek at the outside world
Time to enjoy the beauty around us. Love spring and it will love you back.
D.
]]>
The place I call home - Vegan House
Jenny- another volunteer with Whittaker and Don
Kate is telling Peanut a secret
Kate is sharing a secret with Peanut
Kate with Mario, whose crooked face only makes him more endearing
The one who calls the shots- Susie Moo
Chester, who doesn't enjoy our company that much
Chester - not happy about our presence
Sierra the donkey - gettin' some love...
Octavia, another volunteer, with Waylon
Waylon wants the camera!!!
The eggs that the chickens continue to lay, even though they are no longer slaves in the industry, are gathered every day, boiled, mashed and are given back to the birds as a nutrition supplement. It turns out birds eat their own eggs in cases of vitamin deficiency
Eggs - not for human consumption
Amelinda. She is 7 years old! which is very old for a turkey girl - in industrial farms turkeys are slaughtered when they are 3-6 months old.
Raphael, being coy...